על המצריים שעברתי
איני מרבה לספר,
אך על החופש שזכיתי בו
לעולם לא אחדל מללמד,
על כל אותם האוצרות הנגלים כשלא מוותרים,
על הגבהים והעומקים
שחיים ממש לצד התהומות והשיפולים,
על עיניים שמאחורייהן תמיד יש אלוהים
על סופות שבסופן תמיד יש על מה להודות,
ויש גם מצריים שטרם זכיתי לעבור
כי יש מדברים שקשה לחצות
וימים שקשה לבקוע לשניים,
אך אני כבר יודעת
בסוף כל מדבר יש ארץ,
ואני כאן לומר לך
המשיכי ללכת המשיכי ללכת,
והשאירי לאחיותייך עקבות
שידעו גם הן להמשיך ולא להרפות,
מלכות אמיתיות מסדרות זו לזו את הכתר
מזכירות זו לזו
שכולנו באנו מאותה המלוכה,
אז גם אם בהלה אחזה בך
וטולטלה אדמתך
וגם אם חושך עכשיו מסביבך
המשיכי אחות, המשיכי
גם לך,
יש ארץ.