זה שנים שאני מטיילת בחיים,
בהרבה שבילים כבר פסעתי
באלו שהובילו אותי הביתה
ובאלו שהובילו אותי לארץ זרה,
היו שנים שרגליי כלל לא פגשו אדמה
וריחפתי מעל הדברים כולם,
שמרתי נגיעה מהחיים ומאנשים
אפילו בי לא נגעתי.
הרחקתי עד מאד מאדמתי ומשורשיי,
אך גם כשלא הייתה לי דרך
מעולם לא חדלתי לפסוע,
עד אשר רגליי פגשו אותה
את האדמה הטובה,
את ההסכמה לגעת בחיים, באנשים
אט אט התקרבתי, התחברתי
והבנתי,
שאדם תמיד נולד פעמיים,
פעם אחת בלידה
ופעם נוספת כשהוא מסכים לחיות,
זה שנים שאני מטיילת בחיים
פסעתי בהרבה שבילים,
חלקם הובילו אותי לארץ זרה
אבל כולם הובילו אותי הביתה