לימדו להביע רגשות
אנחנו הרבה פעמים מרגישים עצובים או עצבניים אבל לא באמת יודעים להגדיר לעצמנו את התסכול אותו אנו מרגישים.
לפעמים המקור של אותה תחושת עצב ועצבנות היא פשוט רגע אחד שבו היינו עצובים ממשהו או ממישהו אבל לא היינו מספיק כנים עם עצמנו ועם האחר, ואותה תחושה ראשונית של עצב הפכה להיות כדור שלג של רגשות שמזמן אנחנו לא מוצאים את הקצה של החוט שהתחיל את הכל.
זה כמובן בסדר להיות עצובים אבל בתוך העצב הזה אנו מגדלים עצבים, ובתוך העצבים האלה צומחים כעסים והכעסים מקורם באנרגיית האש, זוהי אנרגיה שורפת והיא מעצבנת את האחרים ומביאה תגובה של כעסים, אנשים מתרחקים והאש הופכת להיות מבודדת והנה ריק מסביב, ואז אנו אומרים לעצמנו, איך זה יכול להיות שברגעים הכי קשים אף אחד לא רואה אותי? ואנו כועסים ואנו כל כך עצבניים ואנו עצובים בגלל שכולם לא מבינים אותנו.
והרי כל מה שהניע את הדברים מלכתחילה היה עצב, אך משהו שהיה בפנים ולא היה ברור ולא ניגשנו אליו בצורה כנה ונכונה הפך להיות אנדרלמוסיה שלמה בתוכנו.
ואז בסופו של דבר כשאנו אומרים אני נורא עצוב/ה אנו לא באמת מחוברים לעצב הראשוני שהתחיל את כל תנודת הסופה הגדולה.
חוסר כנות מולידה כעסים
הגורמים לעצב הם תמיד גורמים כל כך חשובים, כי מי שגורם לנו באמת לעצב זה בדרך כלל רק מקרים או אנשים שהם הכי יקרים לנו, אבל לא תמיד אנו יכולים לבוא ולהגיד, כי אין לנו מידת כנות כל כך גבוהה.
אנו לא באים ואומרים לאדם הזה אתה מעציב אותי, אתה לא מתייחס אלי יפה, אתה לא מקשיב לי, וזה כל כך כואב לי שאף פעם אתה לא שואל אותי מה אני באמת רוצה ואני עצובה.
ומה שקורה זה שאנו אוצרים אנרגיה ענקית ובסופו של דבר מבלי שנדע וכאילו מתוך אינסטינקט אנו אומרים לאותו אדם בפרץ של עצבים, אני כועסת עליך, אתה לא מקשיב לי, אך אז אין הדברים מובנים.
לבטא את עצמנו בישירות
כשאנו פועלים מתוך הקשבה כנה לעצמנו, אנו מודים ברגשות שלנו, אנו מביאים ריפוי ובהירות לעולמנו הפנימי ולאשר מתקיים סביבנו.
אנו ניגשים לאדם שהכאיב לנו ואומרים לו, אתה יקר לי ואני אוהבת אותך ורק ממך אני כל כך רוצה שתראה אותי, יותר מהרבה אנשים שרואים אותי ואולי שמים אותי על במה מאד גבוהה, אבל אתה האדם הכי חשוב לי ואתה לא רואה אותי, וחשוב לי להגיד לך את זה. זוהי בהירות.
כשאנחנו לא בהירים אנחנו מכניסים לתדרים שלנו כעסים ומתחים ואז הדרך בה אנו מביעים את הרגשות שלנו היא לא מדויקת, כי בסופו של דבר אנו מביעים את האנרגיה של העצב והכעס אך ממקום בו אף אחד לא יכול ללמוד ממנו שום דבר, לא אתה ולא האחר לומדים מזה, לא נחווית כאן אנרגיית הלמידה.
זה לא אתה, זה אני
רוב הכעסים מתחילים מעצב, חוסר אונים מול רגשות.
זה יכול להיות אמירה שאמרו לך ולא הגבת, משהו שרצית להגיד ולא אמרת, ואת הכנסת את זה פנימה והפנמת את זה.
כדי ליצור ניקיון אמיתי, אנו צריכים להתבונן על מה שקורה לנו בלי להפוך את זה לדרמה, להבין שגם אם אנו מרגישים את זה עכשיו אנו צריכה לאתר את הסיבה בתוכנו.
וכדי לאתר את המקור לעצב, עלינו להוריד את הביקורת והטענות כלפי האחר, להיות כנים ולשאול את עצמנו - מה אני באמת מרגיש מול מה שקורה? מה באמת קשה לי?
תשובה אמיתית תמיד תהיה קשורה אלייך ולא תכלול לעולם את פגמי האופי של האחר.
העיקרון הוא שכל עוד יופיעו תשובות שיכללו את צמד המילים: כי הוא, בגלל שהיא..... הניקיון לא הושלם.
באופן טבעי, התובנות והריפוי שיקרו יאפשרו יצירה של יחסים חדשים עם עצמנו ועם אחרים.
ההסכמה לפגוש את הרגשות שלנו כפי שהם, עם האתגרים הרבים שבהם, היא מה שיאפשר לנו לגדול ולהתפתח באמת. כל חסימה, דפוס או מגבלה הם למעשה מתנות מן החיים, הזדמנויות פז לגילוי של מהותנו.